יום חמישי, 30 בדצמבר 2010
יום רביעי, 29 בדצמבר 2010
יום חמישי, 23 בדצמבר 2010
משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' הגיש תביעה ייצוגית לשיפור תנאי עובדי הציבור, לקוחותיהם של בנק יהב וחברת הניהול הלמן אלדובי
התביעה הוגשה בעקבות הימנעות הנתבעים מתשלום ריבית קופה וגביית השתתפות בהפסדים מעמיתי הקופה שלא על פי תקנון קופת הגמל.
על פי כתב התביעה מבקש התובע הייצוגי להגדיר את התובעים שאותם ייצג ככלל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009 בהן לא עודכנו התקנונים על פי דין.
התובע הייצוגי טוען, כי עמיתי הקופות יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין ושלא על פי הוראות התקנון, בכל החודשים בהם בוצעה הפקדה או העברה על ידם ובד בבד הקופות הפסידו כספים.
בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של כלל התובעים חברי קבוצות תובעים בכ-12 מיליון שקל שהנתבעים לכאורה שלשלו לכיסם.
התובע שהגיש את התביעה באמצעות משרד נ. קוריס ושות' טוען בנוסף, כי יהב ואלדובי הפרו גם את התקנונים של לפחות שש קופות גמל (חריש, ערד, רותם, תל"ם, עומרים ויהבית).
הנתבעים גבו כספים שלא היו רשאים לגבות, על פי הוראות התקנונים, והפרו את חובת הנאמנות שלהם כלפיו וכלפי יתר העמיתים בכך שנקטו בפעולות נוספות שיש בהן הטעיה חמורה כנגד העמיתים בקופה, בקשר עם תקנוני הקופות.
בנוסף, מבקש התובע בכתב התביעה שהגיש משרד קוריס, להורות לבנק יהב ולהלמן אלדובי להימנע מלהטעות בפרסומיהם את הציבור בכללותו ואת עמיתי הקופות בפרט, ולהוציא תחת ידו צו האוסר על הנתבעים לפרסם את תקנוני הקופות, כפי שהם מפורסמים, ללא אזהרה ו/או הבהרה מפורשת לגבי אי תשלום ריבית קופה וחיוב בהשתתפות בהפסדי קופה, בדרכם של המשיבים לנהל את הקופות, בניגוד להוראות מפורשות של התקנונים.
תביעה ייצוגית: נועם קוריס עורכי דין שינו לטובת הציבור את תנאי עובדי הציבור בקופות הגמל על ידי תביעה ייצוגית שהגישו
בתביעה הייצוגית שהוגשה מבקש התובע הייצוגי להגדיר את קבוצת התובעים שאותה הוא מייצג בתביעה, ככל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009 לאור פרסומי הקופות, וטוען כי עמיתי קופות הגמל יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין.
בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של התובעים בכ-12 מיליון שקל שהנתבעים קיבלו לכיסם או נמנעו מלשלם לתובעים, בניגוד להוראות התקנונים.
לדברי עו"ד נועם קוריס המייצג את התובע הייצוגי בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים: "עד שנת 2004 החוק חייב את בנק יהב וחב' הלמן אלדובי לשלם ריבית לעמיתי הקופות החדשים וכך הם מפרסמים לציבור. בשנת 2004 שונה החוק והם כבר לא מחוייבים רגולאטורית לשלם ריבית לפי החוק, אבל הפסקת תשלום הריבית באה ללא הודעה ותוך הטעיה חמורה בפרסומים שלא עודכנו בהתאם.
את הפרסומים של הקופות בתקנוני קופות הגמל טוען עורך דין נועם קוריס לא שינו הנתבעים כבר 5 שנים".
וואלה נגד מלך דואר הזבל הישראלי
נ. קוריס ושות' בידיעות אחרונות מוסף כלכלה. 2005
תביעה בסך 2.5 מיליון ₪ בנושא שיווק בדואר אלקטרוני הועברה לטיפולו של משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' שמטפל בטענות לפיהן וואלה! מנסה לפגום בתחרות בתחום השיווק בדואר אלקטרוני.
אמיר גנס מחברת ניו אפרוצ' מסר, כי הוא משוכנע שעו"ד נועם קוריס ישכנע בעמדותיו בנושא.
משרד עורכי הדין נועם קוריס ושות' טיפל בהצלחה בעוד תביעה בנושא דואר אלקטרוני, על סך של 2.5 מיליון ₪
תביעת וואלה! תקשורת בגין שליחת ספאם 2005
אמיר גנס מנכ"ל חברת ניו אפרוצ' מסר ל- NRG, כי : "א.ג ניו אפרוצ' פועלת בהתאם לחוק ואף למעלה מכך. כל ייחוס אחר לחברה או לעומד בראשה גובל בלשון הרע ויטופל מיידית בהליך משפטי. אני מציע למתחרים להתחיל להתחרות באופן עסקי, ולא באופן המשפטי, בפרסום בדואר אלקטרוני, מכיוון שבשני התחומים, נכון לעכשיו, ידם על התחתונה. איכות השרות של ניו אפרוצ' מביאה לעיתים את מתחרותיה למתקפות נואשות שהינן למעשה חסרות עילה משפטית."
גנס המיוצג על ידי עו"ד נועם קוריס ושות' הוסיף, כי" נסיונה של וואלה לפגום בתחרות על ידי פניה מיותרת לבית המשפט יטופל על ידי משרד עורכי הדין נועם קוריס ושות', מהמובילים בתחומי משפט מסחרי, דיני מחשבים ודיני האינטרנט. אני מבקש לציין לציבור המפרסמים כי התקלות להן טוענת וואלה הן רק בוואלה, ואצלנו בניו אפרוצ' הכל בסדר, כפי שנאמר: 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת...'".
לאור פניית משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' תפצה עיריית תל אביב בגין רשלנותה
נ.קוריס ושות' – ב 'המקומון תל אביב' 2004
נועם קוריס ושות' הצליחו לשכנע את עיריית תל אביב לפצות במהירות נכה שנפל לאור רשלנות לכאורה של עיריית תל אביב, אף ללא צורך בדיונים ממושכים בבתי המשפט ותוך קבלת פיצוי מהיר ויעיל מהעייריה.
נועם קוריס משרד עורכי דין שיפר באמצעות פניה לבית המשפט, את התנאים בקופת הגמל לטובת עובדי הציבור
פורסם ב YNET שתביעה ובקשה לאשרה כייצוגית ב-12 מיליון שקל, הוגשה אתמול (ג') לבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי משרד עורכי דין נ. קוריס ושות'.
התביעה שהוגשה על ידי עו"ד נועם קוריס טוענת נגד בנק יהב והלמן אלדובי קופות גמל בע"מ שאלו הטעו את הצרכנים שמנהלים את כספיהם בקופות, היינו את עובדי הציבור.
כתב התביעה מתאר כיצד בנק יהב והלמן אלדובי שאליהם הועבר ניהול קופות הגמל, הפרו את תקנון קופת הגמל וגבו כספים בניגוד לדין, מהתובע הייצוגי ומעמיתים נוספים שהפקידו את חסכונותיהם בקופות, בכך שנמנעו מלשלם להם ריביות שהיו חייבים לשלם על פי תקנוני הקופות אותם פרסמו הנתבעים באינטרנט.
התובע באמצעות עו"ד נועם קוריס טוען בנוסף, כי יהב ואלדובי הפרו גם את התקנונים של לפחות שש קופות גמל (חריש, ערד, רותם, תל"ם, עומרים ויהבית), גבו כספים שלא היו רשאים לגבות על פי הוראות התקנונים, והפרו את חובת הנאמנות שלהם כלפיו וכלפי יתר העמיתים בכך שנקטו בפעולות נוספות שיש בהן הטעיה חמורה כנגד העמיתים בקופה.
התובע הייצוגי באמצעות משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' הגיש תביעה ייצוגית נגד בנק יהב והלמן אלדובי בדרישה לשפר את תנאי עובדי הציבור בקופות הגמל
כתב התביעה מגולל, כיצד בנק יהב והלמן אלדובי הפרו את תקנון קופת הגמל ונמנעו לשלם את הריביות כמתחייב על פי התקנון.
התובע הגיש את התביעה והבקשה באמצעות משרד נ. קוריס ושות' והסביר, כי בנק יהב וחברת קופות הגמל של הלמן אלדובי הפרו את התקנונים של לפחות שש קופות גמל (חריש, ערד, רותם, תל"ם, עומרים ויהבית).
הנתבעים גבו כספים שלא היו רשאים לגבות על פי הוראות התקנונים, והפרו לכאורה גם את חובת הנאמנות שלהם כלפיו וכלפי יתר העמיתים עובדי הציבור, בכך שנקטו בפעולות נוספות שיש בהן הטעיה חמורה כנגד העמיתים בקופה, בקשר עם הוראות תקנוני הקופות.
בתביעה שהוכנה במשרד עו"ד נועם קוריס ביקש התובע הייצוגי להגדיר את קבוצת התובעים שייצג בתביעה, ככל עמיתי הקופות הרלוונטיות שהפקידו ו/או העבירו כספים לידי המשיבים בין השנים 2004-2009, וטען כי עמיתים אלו יהיו זכאים לקבל החזר בגין הכספים שנגבו מהם שלא כדין, בכל החודשים בהם בוצעה הפקדה או העברה על ידם, הפסידו הקופות כספים, בניהולם של יהב ואלדובי. בסך הכל מעריך התובע הייצוגי את נזקם של התובעים בכ-12 מיליון שקל.
בנוסף, ביקש התובע הייצוגי מבית המשפט להורות לבנק יהב ולחברת קופות הגמל של הלמן אלדובי להימנע מלהטעות בפרסומיהם את הציבור בכללותו ואת עמיתי הקופות בפרט מעתה ואילך, ולהוציא תחת ידו צו האוסר על הנתבעים לפרסם את תקנוני הקופות, כפי שהם מפורסמים, ללא אזהרה ו/או הבהרה מפורשת לגבי אי תשלום ריבית קופה וחיוב בהשתתפות בהפסדי קופה, בדרכם של המשיבים לנהל את הקופות, בניגוד להוראות מפורשות של התקנונים.
עו"ד נועם קוריס ממשרד נ. קוריס ושות' המייצג את התובע היצוגי, מסר ל"כלכליסט": "עד שנת 2004 החוק חייב את בנק יהב וחב' הלמן אלדובי לשלם ריבית לעמיתי הקופות החדשים וכך הם מפרסמים לציבור. בשנת 2004 שונה החוק והם כבר לא מחוייבים לשלם ריבית לפי החוק, אבל הם הפסיקו לשלם את הריבית, למרות שאת הפרסומים שלהם בתקנוני קופות הגמל הם לא שינו כבר 5 שנים". קוריס הוסיף כי "הפרסומים הם כאלה שהנתבעים חייבים לפרסם לפני שמשקיעים אצלם כספים, לפי חוק קופות הגמל בתקנונים, אבל שכשמשקיע רוצה להשקיע אצלם, תנאי התוכנית שהם מספקים לו פשוט לא נכונה ומטעה והמשקיעים מגלים זאת רק בדיעבד".
עסקים קטנים ובינוניים וחוק הספאם - כיצד עסקים קטנים ובינוניים יכולים לשווק באינטרנט מבלי לעבור על החוק/ עו"ד נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס ושות'
איך מפרסמים באינטרנט לפי החוק הישראלי
אפשר לפרסם גם לפי חוק דואר הזבל. ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008 המוכר כחוק דואר הזבל או חוק הספאם. החוק מאפשר בתנאים מסוימים לפרסם ללקוחות העסק באמצעות האינטרנט, בדואר אלקטרוני ואפילו באמצעות פקסים ומסרונים (SMS). מומלץ לדעת את הכללים החדשים שיש לעמוד בהם, בכדי שהפרסום של העסק יהיה בהתאם לכללים ויביא לקוחות חדשים וחוזרים לעסק ללא תביעות אזרחיות, כפי שהחוק מעודד.
החוק בישראל קבע פיצוי של עד 1,000 ₪ ללא הוכחת נזק לכל נמען שקיבל הודעה אלקטרונית שלא לפי הכללים. מאז כניסת חוק דואר הזבל ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008, הוגשו בישראל תביעות אזרחיות פרטיות לבתי המשפט ובמספר מקרים אף הוגשו לפי אותו החוק, גם תביעות ייצוגיות.
חוק דואר הזבל מעודד אכיפה אזרחית ולפיו ביקשו התובעים בתביעות הייצוגיות לייצג את כלל נמעני הדואר הפרסומי האסור לטענתם, כך שדרשו מהעסקים ששלחו את ההודעות הפרסומיות סכומים של מיליוני שקלים כפיצוי, ללא הוכחת נזק.
התביעות הייצוגיות שהוגשו טרם הוכרעו בטווח הזמן הקצר יחסית מאז כניסת החוק, אך ניכר שבבתי המשפט בערכאות הנמוכות החלה מגמה של עליה בסכומים הנפסקים. בבתי המשפט נרשמות לאחרונה פסיקות רבות והולכות של הסכומים המקסימאליים לפיצוי בגין כל הודעה, כאשר התובעים שכנעו שההודעות הפרסומיות נשלחו ללא הסכמתם ושלא לפי החוק.
חשוב לומר, שלמרות שנוסח החוק החדש כולל גם סנקציה פלילית, משטרת ישראל פרסמה שאין בכוונתה לאכוף את חוק דואר הזבל והיא מותירה בינתיים את אכיפתו לנמענים עצמם באמצעות אכיפה אזרחית.
פרסומים אלקטרוניים בעולם
הנתונים שמסרו ספקיות האינטרנט בישראל וברחבי העולם עד לפני מספר שנים לימדו, שלמעלה מ- 80% מתעבורת הדואר האלקטרוני הוא דואר זבל בלתי רצוי, עד כדי איום על המשך מתן שירותי הדואר האלקטרוני הרגילים.
לאחר הסדרת דרכי הפרסומת באמצעות דואר אלקטרוני בארה"ב ובאירופה הסדיר גם המחוקק הישראלי את המותר והאסור בשיווק אל תיבות המייל בישראל, תוך שיצר מנגנון המשלב את החקיקה בארה"ב ((opt-out.והחקיקה באירופה ((opt-in.
עקרונות המנגנון האמריקאי הנם שניתן לשלוח דואר פרסומי כל זמן שהנמען לא ביקש במפורש להפסיק לקבלו. המנגנון האירופאי אימץ את הגישה על פיה ניתן לשלוח דואר פרסומי רק לנמען שהסכים מראש ובפעולה אקטיבית לקבל את דבר הפרסומת.
בישראל לאחר דיונים ומגוון לא מבוטל של הצעות חוק פרטיות וממשלתיות שהונחו על שולחנן של וועדות המדע והחקיקה במהלך השנים, התגבש מנגנון ישראלי ייחודי המשלב בין גישת ה- opt-inלגישת ה- opt-out
חוק דואר הזבל הישראלי
החוק בישראל הפריד בין פרסום באמצעות עלוני נייר אל תיבות הדואר הקונבנציונאליות ובחר להתיר ולא להגביל את הפרסומות בדרך זו, כך שהתמקד רק בפרסומות שנשלחות באמצעים אלקטרוניים.
ההגבלה שנקבעה בישראל על הפרסום באמצעים האלקטרוניים נבעה מהרצון לרסן את היכולות הטכנולוגית שהתפתחו ושאפשרו לשלוח בקלות ובעלויות נמוכות, פרסומים לא רצויים ובלתי מבוקרים, שעמדו לדעת המחוקק, להציף מיליוני תיבות מייל אישיות, פקסים וטלפונים סלולאריים.
גם במקרים בהם הותר לפרסם על ידי משלוח הודעות פרסומיות נקבעו כללים רגולאטורים שנועדו להגן על מקבלי ההודעות הפוטנציאלים.
באילו אמצעים טכנולוגיים מותר לפרסם ?
מלבד עלוני הנייר עודד המחוקק את העסקים לפרסם באינטרנט באמצעות באנרים (פס פרסום), או מאמרים שיווקים שמפורסמים על גבי אתרי האינטרנט ומוצגים לעיני כל אך אינם פולשים אל תיבות המייל הפרטיות, בצורה בלתי מוזמנת.
מטרת החוק הינה למנוע את משלוח ההודעות הפרסומיות למי שאינו מעוניין בהן ולכן מותר לשלוח בישראל הודעות פרסומיות לרשימות תפוצה שנמעניהן אישרו מראש ובצורה אקטיבית את קבלת דברי פרסומות מהשולח, בצורה מפורשת.
קיים רצון לעודד גם פנייה אל לקוחות קיימים או לקוחות פוטנציאליים שקיימו מגע כלשהו עם העסק בעבר והשאירו את פרטיהם מרצונם. לכן, מותר לשלוח הודעות פרסומיות לאלו שמסרו את פרטיהם, ככל שניתנה להם הודעה מראש שייתכן ויישלחו אליהם הודעות פרסומיות. במקרים כאלו התנאי הוא שהפרסומות שתשלח תהיה בקשר למוצר או שירות דומים, לאלו שלגביהם התעניינו בעבר.
במקרים שהלקוחות עצמם הם בתי עסק, מתיר החוק לפנות גם בפנייה חד פעמית בתנאי שפניה יחידה זו לא תהיה בעצמה פניה פרסומית, אלה תהיה פניה לקבלת הסכמת הנמען לכך שישלחו לו על ידי העסק בעתיד, הודעות פרסומיות.
על מה חשוב להקפיד ?
בכל מקרה בו נחליט לפרסם על ידי האמצעים האלקטרוניים המנויים בחוק עדיין חשוב להקפיד תמיד לאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה שלנו בכל עת ובדרך פשוטה, קלה וללא עלויות מיוחדות.
ניכר שבתי המשפט החמירו במיוחד עד כה עם עסקים שהמשיכו לשלוח הודעות פרסומיות לנמענים גם לאחר שהתבקשו להפסיק לשלוח פרסומים לאותם הנמענים.
המחוקק קבע כללים מיוחדים לגבי דרך ההודעה לנמענים על זכותם לדרוש את הפסקת שליחת הפרסומות אליהם ונקבעו גם קביעות רגולציה להגנה על הנמנעים ולמשל חובת המפרסם לציין שת שמו וזהותו ואף לציין בשורת הכותרת של הודעת המייל הפרסומי, שמדובר בפרסומות.
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי
עורך דין נועם קוריס עוסק בייעוץ ומתן חוות דעת לעסקים בתחום השיווק האלקטרוני.
חופש הביטוי לא נועד בכדי להכשיר עבירות פליליות כהטרדה ואיומים
מה משמעות הגבלת הביטוי על יהונתן קלינגר והאיסור על חברו ערן ורד להמשיך להטריד את קציני בית המשפט ובני משפחותיהם.
ניתוח לאור מתן צו למניעת הטרדה מאיימת בפסק הדין ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד
בפס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי.
בית המשפט כבר קבע בעבר, שחופש הביטוי הנו חופש מהדרגה הנעלה ביותר ועל כן הוא משתרע על כל צורות הביטוי; חופש הביטוי כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות וגם של דעות חריגות; חופש הביטוי משתרע על פי פסיקות בית המשפט על דעות שאוהבים לשמוע וגם על דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש הכמעט מוחלט להביע דעות שונות ומנוגדות – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).
למרות שבית שבית המשפט קבע שגבולות חופש הביטוי הוא העדר גבולות לחופש הביטוי, הרי שבמקרים חריגים, גם הלגיטימיות הבלתי נגמרת שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), עדיין. חופש הביטוי לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.
בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, גרר עו"ד יהונתן קלינגר את מרשו ערן ורד לפסיקה של צו למניעת הטרדה מאיימת נגדו, עד שבאותו הדיון הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי, למרות חוות הדעת השגויה של יהונתן קלינגר.
באותו הדיון, דחה בית המשפט שוב את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, האוסר על מרשו לפי חוק לבצע חלק מפעולותיו של ערן ורד, אותן נקבע שאסור לבצע במדינת ישראל, למרות הערך העליון השזור בחופש הביטוי.
בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ 5934/05 ובש"פ 6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר בית המשפט העליון, כבוד הנשיא דאז, השופט אהרון ברק, כי:
"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. עניין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."
בפסק דינו, הדגיש בית המשפט העליון שרק במקרים חריגים וצורמים בצורה קיצונית, בהם קיימת הסתברות שמגיעה לדרגת היתכנות של קרובה לוודאות שניצולו לרעה של חופש הביטוי יפגע בפועל באינטרס הציבורי, יגבל בית המשפט את החופש להתבטא בצו שיפוטי.
הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר ולאכזבתו של יהונתן קלינגר, מלמדים, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות הצליח יהונתן קלינגר למצוא את הדרך המהווה ניצול לרעה של חופש הביטוי.
פעולותיו של ערן ורד מסתבר, אינן מוגנות במטרתו האמיתית של חופש הביטוי שכן מעשיו מנצלים לרעה את יסודות הדמוקרטיה ונראה שנועדו מלכתחילה בכדי לפגוע באינטרס הציבורי ובמהות הדמוקרטיה עצמה.
נזכיר שכדבריו של כבוד הנשיא אהרון ברק הערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."
בית המשפט באותו עניין המשיך והסביר את קביעותיו לגבי גבולות חופש הביטוי.
בית המשפט קבע בפסק דינו, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"
כותב גילוי הדעת הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי
נועם קוריס – על עורכי דין, חופש הביטוי, גוגל וקידום אתרים
לפני כמה חודשים לקחתי חלק בפגישה הזויה, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים הכי טוב במדינת ישראל, בעיקר אתרים של עורכי דין.
אותו אדם הזוי ניסה לשכנע אותי שהוא מקדם האתרים הכי טוב ושאין בכל ישראל מישהו יותר טוב ממנו. בכלל הוא ניסה לטעון שהוא כל כך תותח בתחום שכל עורך דין היה רוצה לשכור את שירותיו לקדם לעצמו את האתר.
כבר שמעתי סיפורים לפני זה על מקדמי אתרים שמקדמים את שמו של מנכ"ל חברה זו או אחרת בגוגל, בכדי להשיג את התוצאה בעמוד הראשון של גוגל במנוע החיפוש, וכך להשיג ממנו תשומת לב ולהראות כמה הם טובים בקידום.
יש בזה משהו, מנכ"ל החברה מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את שמו ואותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת מצליחה להשיג את תשומת ליבו.
בכל מקרה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים באינטרנט.
אוי כמה מאמצים טיפשיים הוא עשה, בהתחלה הוא קנה שם מתחם, דומיין עם השם שלי (נועם-קוריס) בעברית ועם סיומת קום.
באתר שהקים על הדומיין עם השם שלי, נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי בצורה רוטינית וחוזרת ללא שום היגיון, הקשר בין המילים, או אסטטיקה מינימאלית, ממש ככה:
"נועם קוריס עורך דין עו"ד נועם קוריס נועם קוריס עו"ד נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא נועם קוריס ה- עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב נועם קוריס רואה קיר קורס וקורא לנועם קוריס שיציל מהקיר הקורס כי נועם קוריס הוא עו"ד נועם קוריס משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים נועם קןריס בתל אביב נועם קוריס בפריז, אם תחפש את נועם קוריס אז תמצא את נועם קוריס במשרד עורכי דין נועם קוריס או נ. קוריס..."
בכדי לתפוס גם תוצאות טועות לגבי השם שלי, כאלו שהגולשים הקלידו עם טעויות בהקלדה, הכניס אותו מקדם אתרים הזוי את שמי בשם חופש הביטוי המקודש, גם עם טעויות מכוונות וכל מיני עוויתות מגוחכות ומוזרות, למשל:
"נועפ קוריס נועם קורים נועם קוריץ נוועם קוריס קווריס נועם נעם קוריס נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס נועםם קוריס נועם קוריסס נועם קורים נוועם קוריס נועם קוריס נ קורס נ קוריסס נועם קוריסק קריס קוריסים קוריסון קוריסו קוריסלו נועם קוריס קוריססס קוריס נוע אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם..."
המשיך אותו מקדם אתרים אובססיבי ונכנס לאינספור פורמים באינטרנט בכדי להוסיף תגובות לא רלוונטיות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם המוני קישורים לאתר הפיקטיבי שהקים לכבודי בכתובת נועם-קוריס.קום.
האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם החליט להכניס את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל, בחיפוש הערך הנושא את שמי "נועם קוריס", התחלתי למצוא את שמי בכל מקום עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס בפורום תביעות ייצוגיות נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים משוחררים, נועם קוריס בפורום סטודנטים, נועם קוריס בפורום נשואים ונשואות, נועם קוריס בפורום גרושים גרושות, נועם קוריס בפורום מחשבים ואינטרנט, נועם קוריס בפורום דיני עבודה וזו רק ההתחלה...
בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך שלא מקפיד ולו על מעט טוב טעם או היגיינה וירטואלית, עד שהיה נראה לי שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב עבורי תכנים לאתר האינטרנט שלי, שיהיו ברמה גבוהה יותר מיכולותיו של ידידנו...
ידידנו לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך אובססיה מוזרה להוכיח שגוגל הוא רובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאותיו אתר שכל מה שיש לו לומר זה את שם הערך שאותו מחפשים במגוון ואריאציות שונות וחסרות תוכן ממשי.
אז אומנם, בניגוד לגולשים גוגל אוהב אתרים שמה שיש להם לומר זה:
"נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא XXXX אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה..."
עבר זמן ודעתי לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.
הופתעתי לאחרונה לגלות שידידנו התחיל לקדם באתר הפיקטיבי הנושא את שמי עורכי דין אחרים דוגמת יהונתן קלינגר השנוי במחלוקת שמפעיל בלוג בשם 2jk.org ואתר נוסף בשם jonathanklinger.com או גם עו"ד אביב איילון (שמפעיל את אתר דיני רשת לצד הטור שלו בYNET), כמו גם עו"ד רותם שפירא מהמשרד הצעיר שפירא, פרידמן, צבר.
לא שאלתי אותם עדיין (את עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון, עו"ד רותם שפירא) האם הם חושבים שזה חוקי שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות מגוחכות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון או השלישי עו"ד רותם שפירא נעזרים בקידום אתרים כל כך מגוחך ולא מכובד כמו זה שנעשה על ידי ידידנו ההזוי.
אז אולי ידידנו ההזוי הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות לא מובנות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר, הרי שלדעתי אתר כזה ממילא לא יעניין את הגולשים ולאורך הזמן ודרך המהנדסים והמפתחים של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל...
אני כשלעצמי חושב שאת הגולשים שמחפשים את השם נועם קוריס בגוגל יותר מעניין לראות את הבלוג של נועם קוריס, או את התיקים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי.
ברור שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר, אקדמיקס, ורידר, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, וואלה, NRG או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס.
נראה גם, שמצגות של משרד נועם קוריס, בנושא הרפורמה בהוצאה לפועל, מה יש לנועם קוריס לומר על רשת פייסבוק או האזור של נועם קוריס בקפה דה מרקר, כמו גם - פרוטוקולים מועדת הכנסת בנושא חוק התקשורת או חוק הגנת הפרטיות, בהם נועם קוריס השתתף - כל אלו יעניינו לדעתי יותר, כל גולש אנושי.
שלא לדבר על גולש דובר אנגלית, שיתעניין בהמלצת הנספח הכלכלי הישראלי בהונג קונג שבחר להמליץ על שירותי משרד Noam Kuris, לחברות במזרח הרחוק שמעוניינות לעשות עסקים בישראל או רק לקבל בנושא יעוץ משפטי.
אבל גוגל זה גוגל וגולשים הם גולשים.
הכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לעורכי הדין השונים ולכל מקדמי האתרים, הטובים והטובים יותר.
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 156/07 שניתן ביום 24.2.2009 על ידי כבוד השופט י' כהן
| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים | ||
| ע"א 3392/09 | ||
| | | |
| בפני: | כבוד השופט א' רובינשטיין |
| | כבוד השופט ע' פוגלמן |
| | כבוד השופט י' עמית |
| המערער: | אליסן דהן |
| | נ ג ד |
| המשיבה: | אריה חב' לביטוח בע"מ |
| ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 156/07 שניתן ביום 24.2.2009 על ידי כבוד השופט י' כהן |
| ו' בחשון התשע"א | (14.10.10) |
| בשם המערער: | עו"ד דניאל שבח; עו"ד שלומית ניסים |
| בשם המשיבה: | עו"ד מרדכי זוכוביצקי |
השופט י' עמית:
שוב חוזר הניגון, ושוב נדרשים אנו לשאלה הנצחית "תאונת דרכים או לא תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק), והפעם מתמקד ענייננו במונח "תיקון דרך".
עיקרי העובדות והכרעת בית משפט קמא
1. המערער, יליד 22.10.1980, נפגע בתאונה שאירעה ביום 24.9.2004. באותה תקופה עבד המערער כנהג משאית בחברה שנמצאת בבעלות אביו, וגם אחיו של המערער (להלן גם: נתנאל) עבד כנהג בחברה זו.
ביום התאונה נסע נתנאל עם משאיתו מעפולה ליקנעם, כאשר למשאית מחובר נגרר. הן המשאית והן הנגרר היו עמוסים במטען של מדפים. סמוך לצומת מגידו נשמט חלק מהמטען שהיה על המשאית (המטען שהיה על הנגרר לא נשמט). מאחר שאותו יום היה ערב יום הכיפורים והיה עומס תנועה בצומת, השוטרים שהיו במקום האיצו בנתנאל להזדרז בפינוי המטען שנשמט ואף רשמו לו דו"ח על האירוע. נתנאל התקשר לאחיו-המערער ולאביו על מנת שיבואו לסייע לו בפינוי המטען מהדרך והעמסתו חזרה על המשאית.
2. המערער הגיע למקום כאשר הוא נוהג במשאית אחרת, החנה אותה מאחורי משאיתו של נתנאל בצד הדרך והחל מסייע לו, יחד עם אביהם שגם הגיע למקום, להעמיס את המדפים שנשמטו על המשאית איתה הגיע (ולא על משאיתו של נתנאל ממנה נשמטו המדפים). המערער עמד על משאיתו שלו וסידר את המדפים אשר הגישו לו אחיו ואביו.
בשלב כלשהו נפל המערער מהמשאית ונפצע בראשו ובצווארו. עיקר המחלוקת העובדתית בין הצדדים בבית משפט קמא נסבה על השלב בו נפל המערער מהמשאית.
3. לפי גרסתו של המערער בבית משפט קמא, הוא נפל לאחר שסיים להעמיס את המדפים על משאיתו והחל לרדת מהמשאית. ירידה מהרכב הינה בגדר "שימוש ברכב" ולמיצער, המדובר ב"תיקון דרך" ולכן המדובר בתאונת דרכים. מנגד, טענה המשיבה, כי המערער נפל מהמשאית בעודו מעמיס את המדפים, בזמן שהמשאית עומדת במקומה ועבודת הטעינה טרם הסתיימה, ולפיכך מדובר ב"פריקה וטעינה" שאינה מהווה תאונת דרכים על פי החוק.
4. בפני בית משפט קמא הוצגו שורה של ראיות, לרבות עדויותיהם של חובש מגן דוד אדום שהגיע לזירת האירוע וטיפל במערער, סטודנטית לפסיכולוגיה אשר טיפלה במערער במהלך שיקומו בבית חולים לוינשטיין, טופס הודעה על פגיעה בעבודה שהוגש למוסד לביטוח לאומי וגיליון הערכה נוירופסיכולוגית שנערך בעת שהותו של המערער בבית חולים לוינשטיין.
על פי מכלול הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית משפט קמא כי המערער נפגע במהלך העמסת המשאית ולא בעת שירד ממנה לאחר שסיים להעמיסה. כאמור, בית משפט קמא נסמך, בין היתר, על טופס ההודעה לביטוח הלאומי, שם נרשם "תוך כדי העמסה במשאית נפלתי מהמשאית אל המדרכה".
5. בשאלה אם מדובר ב"תיקון דרך", קבע השופט קמא, לא מבלי לבטים, כי אין מדובר ב"תיקון דרך", שכן מלשונו של חוק הפיצויים עולה כי הכוונה היא למקרה בלתי צפוי שאירע במהלך נסיעתו של הרכב בו נעשה תיקון הדרך.בנסיבות דנן, נקבע כי לא אירע כל מקרה בלתי צפוי במשאית של המערער, שהרי הגיע למקום במטרה לסייע לאחיו לפנות את המטען שנשמט ממשאית אחרת. תיקון הדרך עליו מדובר בחוק הפיצויים מתייחס למצב בו אירעה תקלה ברכב במהלך נסיעתו ויש לבצע תיקון דרך באותו רכב על מנת שיוכל להמשיך בדרכו. וכלשונו של בית משפט קמא:
"תיקון הרכב בו מדובר בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" אשר בחוק הפיצויים, הוא "תיקון דרך בַּרכב", דהיינו ברכב שהתקלקל (וראה: ע"א (מחוזי חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט (2008))".
לפיכך, תיקון הדרך מתייחס לרכבו של נתנאל, ואילו המערער נפגע במהלך העמסתו של רכבו-שלו ולכן אין המדובר בתאונת דרכים.
מכאן הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים בערעור
6. המערער מיקד טענותיו בהכרעתו של בית משפט קמא בשאלה המשפטית כי אין מדובר ב"תיקון דרך". לשיטת המערער, על פי מבחן הסיכון התעבורתי, הזירה שבה נעשה התיקון יכול שתהא גם מחוץ לרכב לרבות על הכביש, בשוליים, או על גבי רכב אחר. המערער סומך ידיו על הלכת אלראהב לפיה כל עוד הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, אזי הפגיעה תיחשב כנגרמת עקב השימוש (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מ"ה(2) 338, 343 (1991); וראה גם ע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן, פ"ד נו(6) 821 (2002)).
לטענת המערער, טעה בית המשפט בקובעו כי אין ליישם בעניינו את מבחן הסיכון התעבורתי שכן זה מתייחס למשאיתו של נתנאל אך לא למשאיתו של המערער. לשיטת המערער, כיוון שהוא הגיע למקום על מנת לסייע לאחיו להסיר מפגע שהינו סיכון תעבורתי, חל בעניינו מבחן הסיכון. העמסת המטען למשאיתו של המערער נעשתה במסגרת תיקון הדרך של "הרכב התקול", דהיינו משאיתו של נתנאל. העובדה שתיקון הדרך בוצע באמצעות רכב אחר, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין הרכב התקול ובין מעשה התיקון.
7. המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא ומוסיפה על כך מטעמיה-שלה. לשיטתה, לפנינו מקרה מובהק שבו חלה החזקה הממעטת של "פריקה וטעינה" שכן המערער נפגע בשעה שהרכב עמד במקומו והוא העמיס עליו את המטען שנפל על הכביש. הפגיעה לא אירעה במשאית ממנה נשמט המטען, היא משאיתו של נתנאל, אלא במשאיתו של המערער, שחנתה בצידי הדרך ולא היוותה סיכון תעבורתי, ולכן לא חל גם מבחן הסיכון התעבורתי.
עוד טוענת המשיבה כי לא מתקיים בעניינו קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. המערער לא נפגע עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה, ומשאיתו-שלו הינה זירת אירוע בלבד. עוד לעניין הקשר הסיבתי, טענה המשיבה כי לא מתקיימים בענייננו "מבחן הסיכון" ו"מבחן השכל הישר" כפי שהותוו בפסיקה.
8. לשיטת המשיבה, "תיקון דרך" חייב להיעשות לאחר היציאה לדרך והכוונה לתיקוני פתע בלתי צפויים, ובהקשר זה הפנתה המשיבה לרע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 4.2.2009) (להלן: עניין נביל). בענייננו, התאונה ארעה כאשר המשאית חנתה בשולי הדרך בזמן שהועמס עליה מטען, לאחר שהמערער הגיע באופן מתוכנן לסייע לאחיו. המערער סיים את נסיעתו הראשונה כאשר החנה את המשאית בשולי הדרך לצורך העמסתה במטען שנשמט וטרם התחיל את נסיעתו השנייה, כך שתיקון הדרך לא התרחש לאחר היציאה לדרך. כן הפנתה המשיבה לדעת הרוב בע"א 242/08 (מחוזי חיפה) אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אליעד שביט ואח' (לא פורסם, 13.11.2008) (להלן: עניין שביט)) ממנה עולה כי תיקון דרך שאינו נעשה ברכב, לרבות סילוק מכשול בדרך החיוני להמשך הנסיעה, אינו נכנס בגדר הגדרת "שימוש ברכב מנועי", וכי הגדרת החוק דורשת כי התיקון יעשה דווקא ברכב התקול.
מנגד, טען המערער כי פסקי הדין בעניין נביל ובעניין שביט תומכים בעניינו, באשר מרגע שהועמס המטען על המשאית הוא הופך להיות חלק בלתי נפרד ממנה. לפיכך, פינוי המטען מהכביש והעמסתו על רכב החילוץ מהווים תיקון דרך ברכב התקול.
דיון והכרעה
9. לא כל אימת שבית המשפט נדרש לשאלה אם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים אם לאו, עליו לחזור ולהידרש מבראשית לאבני הבסיס ולמושכלות היסוד שהונחו בשורה ארוכה של פסקי דין העוסקים בסוגיות אלה, כמו המבחן התעבורתי, או מבחני הקשר הסיבתי-המשפטי (מבחן הסיכון במשולב עם מבחן השכל הישר) או "תורת השלבים" שהתווה הנשיא ברק בע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532(1996). אך בכל דיון בשאלות מעין אלה, המתעוררות תדיר בבתי המשפט לערכותיהן השונות, על בית המשפט לשוות נגד עיניו את ההגדרה הבסיסית הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים כלהלן:
""תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;..."
""שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;" (ההדגשות שלי- י.ע.)
10. אקדים ואומר כי אין חולק ולא יכולה להיות מחלוקת שהמערער נפגע במהלך טעינת המטען על משאיתו. העמסה של מדפים אשר נשמטו ממשאית לכביש על משאית אחרת שהגיעה לשם כך מהווה טעינה במובנה הפשוט והמילולי ביותר, באופן הברור לכל אדם מן היישוב. אין מקום לפלפולים או לפרשנויות מרחיבות או מצמצמות, לא מדובר במקרה גבולי אלא ביישום הפשוט והבסיסי ביותר של "פריקה וטעינה". לפיכך, ניתן לקבוע בנקל כי המערער נפגע במהלך "פריקה וטעינה" כמשמעותה בחוק הפיצויים.
11. השאלה האמיתית הנדרשת לענייננו היא אם בתיקון-דרך או בטיפול-דרך עסקינן. תשובה שלילית מסיימת את דרכנו ומשמעה כי לא מדובר בתאונת דרכים. תשובה חיובית מוליכה אותנו לשאלה נוספת והיא איזה משני השימושים המוכרים גובר, זה של תיקון וטיפול-דרך או זה של פריקה וטעינה. שאם נאמר כי השימוש של תיקון-דרך גובר הרי שמדובר בתאונת דרכים, ואם נאמר כי השימוש של פריקה וטעינה גובר, הרי שלא מדובר בתאונת דרכים.
נפתח אפוא בשאלה הראשונה.
12. חוק הפיצויים מכיר בתיקון-דרך או טיפול-דרך כשימוש ברכב למטרות תחבורה ובלבד שנעשה בידי המשתמש ברכב או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו. נהוג לפרש את הביטוי "במסגרת עבודתו" כתיקון שנעשה על ידי אדם שהוא איש מקצוע שתורתו-אומנותו בתיקוני רכב (כמו מכונאי-רכב), במסגרת עבודתו ובתמורה לשכר. תיקון שבוצע על ידי איש מקצוע כאמור לא יכנס לגדרי "שימוש ברכב" (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 175-173 (מהדורה שלישית, 1999) (להלן: ריבלין); ע"א 3024/94 יונאי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(5) 208 (1997); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 144 (מהדורה שלישית, 2005) (להלן: אנגלרד)).
במקרה דנן, אין חולק כי "תיקון הדרך" המדובר אירע שלא במסגרת עבודתו של המערער כמכונאי רכב או כאיש מקצוע בתחום הטיפול ברכב. לכן, בדין דחה בית משפט קמא את טענת המשיבה כי המערער הגיע לסייע בפינוי המטען ובהעמסתו "במסגרת עבודתו" בחברת ההובלה.
משסילקנו טענה זו אנו מגיעים ללוז השאלה שבפנינו.
13. אפתח ואומר כי פינוי צומת ממטען שנשמט ממשאית תוך הטענתו על משאית אחרת, אינו בגדר המשמעות הלשונית והפשוטה של "טיפול-דרך" ו"תיקון דרך". התאונה בה נפגע המערער במשאיתו-שלו, התרחשה לא לצורך טיפול או תיקון במשאית של נתנאל, אלא לצורך פינוי הצומת. פינוי הצומת מהמטען שנשמט, נעשה במקרה דנן על ידי העמסת המטען על המשאית של המערער, אך יכול היה להיעשות גם בדרך אחרת. כך, לדוגמה, אם פינוי המטען מהצומת היה נעשה על ידי "שרשרת אנושית" של נהגים שהגיעו לצומת, או של שוטרים או אנשי הצלה שהגיעו לצומת כדי לפנותו במהירות, קשה להלום כי היינו אומרים שבתיקון או בטיפול דרך עסקינן. קביעה כי גם מקרה מעין זה מהווה טיפול או תיקון דרך "מרחיקה היא אותנו מלשון של בני-אדם ומשפה של יומיום. סוגרת היא עלינו מנעול ובריח ומבודדת היא אותנו בביתנו... מה נעשה והתרחקנו מן הלשון והשכל הישר שעמנו גוזר עצמו מהגדרות מלאכותיות שהקשר ביניהן לבין חיי היומיום הוא רופף ורחוק" (דברי השופט חשין ברע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל – עבודות מתכת, פ"ד נו(1) 721, 731 (1998)).
לטעמי, אל לנו להתרחק מהשכל הישר ומפשוטו של מקרא. שני אלה צריכים להדריכנו בבואנו לתור אחר התוצאה המשפטית הרצויה, ובפרפראזה על דברי השופט חשין במקרה אחר, עלינו להימנע מתוצאה לפיה תיקון דרך פירושו גם מה שאינו תיקון דרך ("הנאמר – על דרך ההפלגה ואפשר שלא כל-כך על דרך ההפלגה – כי 'תאונת דרכים' פירושה כל תאונה בין שהיא תאונת דרכים ובין שאין היא תאונת דרכים?" ע"א 1109/00 מזרחי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2) 49, 60 (2001)).
14. בנקודה זו יכולים היינו לסיים את דיוננו ואידך זיל גמור. עם זאת, למקרה שטעיתי במסקנתי, אבחן את המקרה שבפנינו על פי המבחנים שהותוו בפסיקה בשאלה אם המדובר בתיקון דרך או אם לאו (ראו, בין היתר, עניין נביל; רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב (לא פורסם, 16.6.2010) פסקה 7 (להלן: ספנייב)).
נעמוד להלן על תנאים ומבחנים אלו על רקע המקרה שבפנינו.
א. טיפול או תיקון שהתרחש בדרך – דהיינו, מרגע העלייה לרכב למטרת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה.
המשיבה טענה כי המערער נפגע שלא במהלך נסיעה שכן נסיעתו הראשונה הסתיימה כאשר החנה את משאיתו בשולי הדרך - לאחר שנחלץ לעזרתו של אחיו לסייע בפינוי מטען שנשמט אל הכביש והעמסתו אל משאיתו - ונסיעתו השנייה טרם החלה.
פשוטם של דברים כי שולי הדרך הינם "דרך" שכן לא מדובר במקום חניה טבעי ורגיל ולא מדובר ב"תיקון בית" שנעשה בחצרי הבית או במוסך. יכול הטוען לטעון כי בחינת המושג דרך צריכה להיעשות באופן מהותי ולא פיזי-גיאוגרפי ויכול ש"תיקון דרך" ייעשה במוסך ולמרות זאת יוכר כטיפול דרך ולהיפך. כך, לדוגמא, נהג הגיע למוסך במהלך נסיעתו לאחר שמנוע הרכב התחמם מספר פעמים, לשם תיקון הרדיאטור. כאשר פתח את מכסה הרדיאטור, לבקשת בעל המוסך, נפגע מהתפרצות מים רותחים. בית המשפט הכיר באירוע זה כתאונת דרכים למרות ש"התיקון" נעשה במוסך ולא בשולי הכביש, מאחר שהתיקון נעשה במהלך נסיעתו השוטפת ובטרם הגיעה לסיומה (ראו אנגלרד, בעמ' 141, ההפניה בהערת שוליים 396; ת"א (שלום כ"ס) חאסקיה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב: מיכאל צלטנר חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים כרך 5 982-986)).
אותיר את הדברים בצריך עיון. כשלעצמי, אני סבור כי ראוי להחיל במקרה דנן את "המבחן הגיאוגרפי" ולראות את התאונה כאירוע שהתרחש ב"דרך".
ב. התיקון נדרש בשל אירוע פתאומי– דרישת הפתאומיות מבטאת את התפיסה כי תיקון דרך יכנס לגדר "שימוש" אך כאשר הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהנסיעה. משמע, התקלה אירעה באופן פתאומי ובלתי צפוי, ולפיכך מחייבת את הנהג לתקנה באופן מיידי על מנת שיוכל להמשיך בנסיעתו. וכדברי השופט ריבלין בעניין נביל:
"הכנסת טיפולי הדרך לגדרי "שימוש ברכב מנועי", נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה". (שם, בפסקה 13).
לטעמי, האירוע בו נפגע המערער אינו "אירוע פתאומי" כנדרש בהתאם למבחנים שהותוו לעיל. המערער הגיע למקום במטרה לסייע לאחיו בהעמסת המטען כדי לפנות את הצומת. אין מדובר באירוע פתאומי, אלא במהלך העמסתו המתוכננת של המטען שנשמט ממשאיתו של אחיו לפני כן.
ג. מבחן הזמן לפיו רק טיפול הנעשה בסמיכות לפעולת הנסיעה או במהלכה מהווה טיפול דרך. המדובר במבחן שונה מדרישת הפתאומיות, באשר גם תקלה פתאומית יכול ותתרחש שלא בסמיכות זמן לנסיעה או למהלך הנסיעה. ודוק: התיקון או הטיפול עצמו לא חייב להתבצע בסמיכות זמן לתקלה הפתאומית. כך לדוגמה, החלפת גלגל יכול ותיעשה אף בחלוף מספר שעות לאחר שנתגלה תקר בגלגל, ובלבד שהטיפול נעשה במהלך הנסיעה.
ספק אם המערער עומד במבחן זה, באשר האירוע לא התרחש בסמוך או במהלך פעולת הנסיעה של המשאית ממנה נשמט המטען. כפי שנאמר לעיל לגבי מבחן הפתאומיות, התאונה אירעה לאחר שהמערער הגיע לצומת על מנת להעמיס את המטען שנשמט ממשאיתו של נתנאל אחיו.
ד. לא מדובר בתקלה המצריכה טיפול של איש מקצוע – הכוונה היא לסוג התקלות שסביר שנהג יטפל בהן מבלי להיזקק לסיוע של איש מקצוע, כגון החלפת גלגל, מילוי מים או שמן, החלפת נורה וכיוצא באלה.
מבחן זה מתקיים בענייננו באשר המערער אינו איש מקצוע במובן עליו עמדנו לעיל.
ה. מבחן מהות הטיפול - טיפול דרך הוא טיפול שנועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי שנעשה אגב נסיעה או לצורך המשך הנסיעה, והכוונה לתקלות אשר מתרחשות במהלך הנסיעה ומחייבות את הנהג לתקנן במהלך הנסיעה בכדי שיוכל להמשיך בדרכו (נביל, פסקה 13 לפסק הדין; אנגלרד, בעמ' 139; ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475, 481 (1996)).
אני נכון להניח כי המונח "טיפול" רחב מהמונח "תיקון" (ע"א 2563/01 ביטון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 14.2.2005)). ברם, כפי שעמדנו בפתח דברינו לעיל, במקרה דנן אין מדובר בטיפול שנועד לאפשר את המשך הנסיעה, שהרי משאיתו של המערער ומשאיתו של האח נתנאל היו תקינות. מהות הטיפול במקרה שבפנינו היא העמסת מטען שנשמט על משאית אחרת, כדי לפנות את הצומת על מנת לאפשר המשך זרימת התנועה.
ו. התיקון התבצע ברכב עצמו או אחד מרכיביו – מבחן זה שנקבע על ידי דעת הרוב בבית המשפט המחוזי בעניין שביט – ושעליו הסתמך בית משפט קמא בפסק דינו - נזכר בעניין נביל, ואומץ בעניין ספנייב. על פי מבחן זה, על הטיפול או התיקון להתבצע ברכב עצמו. ודוק: הכוונה אינה בהכרח לתיקון מכאני, וגם טיפול במטען הנמצא על הרכב לצורך הסרת סיכון תחבורתי, כמו חיזוק חבל שהתרופף במהלך נסיעה או כמו במקרה שנדון בעניין ספנייב, ייכלל בהגדרת השימוש. זאת, בניגוד לתיקון שנעשה מחוץ לרכב ומבלי קשר אליו כדוגמת הסרת מכשול המוטל בדרך.
במקרה דנן, ענייננו בפינוי מכשול מהצומת, ואין מדובר בטיפול ברכב עצמו או באחד מרכיביו. קשה להלום כי העמסת מטען על משאית אחרת שהגיעה במכוון ובמיוחד לזירה כדי לפנותה ממכשול, מהווה תיקון דרך.
משהזכרנו את עניין שביט, דומני כי בית משפט קמא לא דק פורתא בהסתמכו על פסק דין זה כבסיס למסקנתו לפיה תיקון הדרך בו מדובר בחוק הוא בהכרח תיקון דרך ברכב שהתקלקל. הדגש בפסק דין שביט הוא על ההבחנה בין תיקון דרך ברכב לבין תיקון דרך שלא ברכב כמו הסרת מכשול בדרך, ושלא קשור לרכב דווקא (שם, סעיף 23 לפסק הדין). כשלעצמי, איני משוכנע כי כל מקרה בו נפגע אדם תוך כדי טיפול או תיקון ברכב אחר, שאינו רכבו של הנפגע, לא ייחשב כטיפול דרך, באשר הבחינה אמורה לכאורה להתמקד במהות הפעולה ולא במיהות הרכב, אך אותיר שאלה זו בצריך עיון. מכל מקום, במקרה דנן, די בהבחנה בין טיפול ברכב לבין טיפול בדרך כשלעצמה, אף ללא המבחנים הנוספים עליהם עמדנו לעיל, כדי לסתום סופית את הגולל על האפשרות כי המדובר בטיפול דרך.
15. סיכומו של דבר, שהתאונה שאירעה למערער לא התרחשה במהלך טיפול-דרך או תיקון-דרך. משכך, פטורים אנו מלהידרש לשאלה אם המיעוט של "פריקה וטעינה" גובר בנסיבות אלה על הריבוי של טיפול/תיקון-דרך.
16. למעלה מן הנדרש, ומבלי לקבוע מסמרות, אומר כי איני סבור כי מההלכה שנקבעה ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמדג'ה, פ"ד נט(3) 541 (2004) ניתן להסיק בהכרח כי השימוש של פריקה וטעינה היה ניגף בפני השימוש של טיפול-דרך. לעניין זה אפנה לאמור בספרו של אנגלרד, שם נאמר (עמ' 146):
"לבסוף, שאלת היחס בין הריבוי של טיפול או תיקון דרך ברכב לבין המיעוט של טעינתו של מטען או פריקתו. נתאר לעצמנו מקרה, שבו יש צורך לפרוק מטען לשם ביצוע תיקון דרך. מי גובר על מי? אנו סבורים כי, אם המדובר בפעולת פריקה של מטען, המיעוט גובר. כי סוף סוף מה ההבדל בין פריקה בסיום הנסיעה לבין פריקה למטרת תיקון. שתיהן הן, מבחינה עקרונית, למטרות תחבורה, אלא שהמחוקק מצא לנכון להוציא את פעולת הפריקה מתחולת החוק. הוא הדין לגבי טעינה לאחר ביצוע התיקון. גם לגביה חל המיעוט הכללי של טעינת מטען.... אנו גורסים כי טעינה ופריקה של מטען הן במהותן פעולות עצמאיות, ומאחר שהמחוקק ביקש למעט אותן מתחולת החוק, אין לתת משקל יתר למטרה (תיקון דרך של הרכב) למענה הן מבוצעות."
ככל שאנו מקבלים את גישתו של אנגלרד כאמור לעיל, הדברים יפים לעניינו מדרך של קל וחומר, שבמקרה דנן לא מדובר בתיקון ולא מדובר בפריקה וטעינה לצורך תיקון הרכב מושא הטעינה.
17. בשולי הדברים אציין כי המערער טען במהלך הדיון כי ענייננו גם "בהתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו". לטענה זו אין כל קשר לממצא העובדתי שנקבע על ידי בית משפט קמא ולפיו המערער החליק ממשאיתו במהלך הטעינה. מכל מקום, החריג אינו חל כאשר במהלך פריקה או טעינה של הרכב מתרחשת נפילה או הינתקות של חלק מהרכב או של מטענו (ע"א 10157/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח נ' פטקין (לא פורסם, 3.5.2010).
סוף דבר
18. האירוע במהלכו נפגע המערער אינו תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים שכן המערער נפגע במהלך ביצוע פעולה של פריקה וטעינה ולא במהלך תיקון-דרך. משכך, אין בפנינו תחרות בין השימוש של טיפול-דרך לבין השימוש של פריקה וטעינה ולא נדרשנו לקבוע מסמרות בשאלה ידו של איזה שימוש על העליונה. אף לא נדרשנו לשאלה אם התקיים קשר סיבתי-משפטי לתאונה לאור ההגדרה הבסיסית "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
אשר על כן, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין אמליץ לחברי שלא לחייב את המערער בהוצאות.
השופט ע' פוגלמן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' רובינשטיין:
א. מסכים אני - לא בלי התלבטות מסוימת - לחוות דעתו של חברי השופט עמית. אמנם, הגישה החברתית-מוסרית בפרשנות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, על פי תכליתו, שבוטאה ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541 - על מכונה ניצבת, ותמשיך להנחות את בתי המשפט, ואולם כמובן הכל בגבולות השכל הישר. בפרשת אוסם אומץ, מפי השופט (כתארו אז) ריבלין (פסקה 18 בעמ' 513)
"המודל שלפיו מקום בו ניתן לשייך אירוע אחד לכמה קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על פי אחת מהן הפעולה מהוה 'שימוש' ועל פי האמרת – לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים (ובלבד כמובן שמתקיימות יתר הדרישות המנויות בחוק זה)".
ואולם, בענייננו שלנו, כפי שתיאר חברי, לא הגענו לשלב ההתנגשות האפשרית בין הריבוי של טיפול/תיקון דרך בהגדרת השימוש ברכב מנועי בסעיף 1 לחוק, ובין המיעוט של פריקה וטעינה, ועל כן חוששני כי אין המודל האמור מתקיים. חברי העלה על נס את "המשמעות הלשונית והפשוטה", כניסוחו, וגם את "השכל הישר ופשוטו של מקרא". אכן, חוק הפיצויים מגיע לניסוחים מפותלים וקשיי פרשנות שעליהם הוער בדברי השופטים בפרשת אוסם, ובהם השופט ריבלין (פסקה 9 בעמ' 552), שציין כי "חוק הפיצויים" נתפר טלאי על גבי טלאי וחלקיו השונים אינם עולים תמיד בקנה אחד זה עם זה"; והנשיא ברק שציין (פסקה 1, עמ' 565) את
"הקשיים הכרוכים ביישום ההגדרות הקבועות בסעיף 1 לחוק הפיצויים .זוהי אך דוגמה לתקלה אחת מני רבות, תקלות שמקורן בטכניקת הניסוח של ההגדרות בהיעדר שיטתיות וקוהרנטיות ובמגמות הסותרות בתוך החוק".
לא יכולתי שלא להיזכר בניסוח ה"קלאסי" שבסעיף 2 לפקודת הדיג, 1937, שלפיו "דג – פירושו כל חיית מים בין שהיא דג ובין שאינה דג ..."; (אחר שכתבתי זאת ראיתי, כי כבר קדמני השופט (כתארו אז) מ' חשין בע"א 1109/00 מזרחי נ' מנורה חברה לביטוח פ"ד נו(2) 49, 60 בהביאו ציטוט זה מפקודת הדיג מפי השופטת נאור, ובהוסיפו, מה שגם ציטט חברי, "הנאמר ... כי תאונת דרכים פירושה כל תאונה בין שהיא תאונת דרכים ובין שאינה תאונת דרכים?". אולי יבוא סוף סוף יום ויתעשת המחוקק, כדי לפטור את בתי המשפט מן המצב שבו, כפי שציינתי בעניין אוסם (פסקה א', עמ' 569-568):
"הפסיקה בתחום זה, בכל בתי המשפט לדרגותיהם, לא היתה מביישת את המפלפלים בפרשנות סוגיות תלמודיות מן הקשות ביותר. דא עקא, שאין מדובר בחוק צדדי ואזוטרי שיישומו בא לפני בתי המשפט אחת לשמיטה, אלא בחוק מן הפעילים ביותר בבתי המשפט כולם ..."
הנשיא ברק חתם דבריו שם (עמ' 568) בקריאה למחוקק ליתן דעתו מחדש להגדרת "תאונת דרכים", לכזאת" שתביא צדק, ביטחון וודאות במשפט". לוא יהי.
ב. בנידון דידן עסקינן בפריקה וטעינה כפשוטן; מה שעשה המערער היה לכל הדעות בגדר פריקה וטעינה - העמסה היא טעינה בכל פירוש. על כן פורס הנוסח הממעט של פריקה וטעינה בהגדרת "שימוש ברכב" שבחוק את כנפיו על המקרה.
השאלה שנותרה הייתה איפוא האם המדובר בתיקון או בטיפול דרך, מן החזקות המרבות שבחוק, שאז היה צורך בהכרעה בהתנגשות שבין הנוסח המרבה לעניין זה לבין הנוסח הממעט לעניין פריקה וטעינה. במבט פשוט ברי, כי אין עסקינן ב"תיקון דרך" והשאלה מצטמצמת ל"טיפול דרך", שזכה לייחוד בחוק, והפסיקה התלבטה אף בו בתלי תלים של פרשנות (ראו רע"א 1300/00 הפניקס הישראל נ' כהן (לא פורסם); נזכיר שבפרשת אוסם עמ' 564-563 מוסבר, כי נעילת פתחי מילוי ברכב מחשש פן יישמטו מכסיהם טיפול דרך היא, משנועדה "למנוע את הסיכון התעבורתי, או להקטינו" (דברי השופט ריבלין בפסקה 20, עמ' 564).
ג. שאלתי עצמי האם פינוי צומת ממטען שנשמט לא יתכן שיהא בגדר "טיפול דרך". תחילה סברתי כי טיעון שובה לב עשוי להיות, שטיפול דרך, אשר לשיטת חברי המקובלת עלי הוא "רחב" מהמונח "תיקון", כולל גם מאמץ לפנות צומת שבדרך, כמו בענייננו, למניעת סיכון תחבורתי. ואולם סבורני לאחר העיון, במיוחד מקום שאין ספק כי בפריקה וטעינה עסקינן, כי משבא המחוקק למעט – הן במהותו של תיקון 8 לפקודת הנזיקין שבו סויגו טיפולי הדרך, וראו אנגלרד פיצוי לנפגעי תאונות דרכים (מה' 3, 2005), עמ' 140-139, והן בגישתו הברורה למיעוט פריקה וטעינה - הרכבת ריבוי על כך באופן רחב אינה במקומה, ואין מנוס משימת פדות, קו הבחנה, שמעבר מזה לו יהא זה טיפול דרך ומעבר מזה – לא. ועוד, א' ריבלין (תאונת דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מה' 3 תש"ס-1999) אומר (עמ' 178):
"אכן נראה כי ראוי להגשים את כוונת המחוקק המשתקפת בתיקון מתשנ"א-1990 כרוחה ואף כלשונה, וליחד דרך זו של שימוש ברכב רק לתיקוני פתע, או טיפולים בלתי צפויים, שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה".
בנידון דידן אין עסקינן בטיפול לשם המשכת הנסיעה, שני כלי הרכב היו תקינים, ושונה הדבר – למשל – מנסיבות פסק הדין אוסם (על שתי פרשיותיו). המחבר ד"ר רון ש' קליינמן (תאונות דרכים שאינן תאונות דרכים, מגמות ובעיות בחוק הפיצויים ובפרשנותן: התאונה המכוונת במקרה מבחן", קרית המשפט ה' (תשס"ד - ה' 2004/5), 375), מציע, בעקבות פסיקה, "שהפרשנות לחוק הפיצויים צריכה להיקבע על פי מדיניות משפטית, ובמרכזה הסיכון התחבורתי" (עמ' 386, וראו גם עמ' 428). הוא מזכיר גם (עמ' 394) את תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים – וזו היתה, כזכור, ממוקדי ההכרעה בפרשת אוסם. ועליה לא יתכן חולק. ואכן הועיל החוק רבות בכיוון זה, לעומת המצב הבלתי אפשרי ששרר לפניו, בו היה צורך להוכיח אחריות בכל תאונה, והמשפטים נמשכו שנים; במלאת לחוק שלושים וחמש שנים, ראוי לומר את מקצת שבחו ושבח יוזמיו. ואולם, האתגר המתמיד הוא קו הפדות, קרי, למה ייקרא "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" ו"שימוש ברכב מנועי", אל מול הסיכון התחבורתי.
ד. נראה, כי מקום שבו עסקינן בטעינה או פריקה כשהרכב עומד, שהמחוקק מיעטן במפורש בהגדרת השימוש ברכב מנועי, על "טיפול הדרך" להיות מובהק ואינהרנטי, כדי שיגבר כל הטעינה והפריקה הממועטת, וענייננו לא הגיע לדרגה זו, שאף אין עסקינן בפריקה וטעינה ברכב אחר! אכן, כדברי פרופ' אנגלרד בספרו הנזכר (עמ' 152) "בעיה חוזרת ונשנית בכל הריבויים שבהגדרה של שימוש ברכב מנועי הוא התיאום עם החזקות הממעטות", ואכן, גם אם נניח כי סיכון תחבורתי מסוים קיים בהקשר לפינוי צומת, עדיין השאלה היא כמה ניתן למתוח את גבולותיו במקרה של טעינה ופריקה, ובמיוחד כשלא היה הטיפול ברכב עצמו, והאירוע התאונתי קרה ברכב אחר. אמנם, כשלעצמי איני בטוח אם היחס בין טיפול דרך ברכב לבין הטעינה והפריקה – שהאחד רובה על ידי המחוקק והאחר מועט – הוא כזה שהמיעוט גובר על הריבוי (כדברי פרופ' אנגלרד שם בעמ' 146, שהביא חברי), ולא אאריך בכך ואזכיר כי השתתפתי בפסק הדין של אוסם. אשר תוצאותו מקובלת עלי מאוד גם כיום. לדידי "לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו (בענייננו, נסיבותיו – א"ר) לקטו" (שמות ט"ז, י"ח).
ה. סוף דבר, דומני כי ה"קרבה" בין המקרה המצער שאירע למערער לבין מסגרת חוק הפיצויים היא רחוקה מדי, מעבר לאותו קו פדות רעיוני. אחזור ואומר כי כך גם מורה – דומני – השכל הישר, שבלעדיו אין; ראו גם רע"א 10721/05 אליהו נ' יונאן (לא פורסם). מצטרף אני, כאמור, לחוות דעת חברי.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתן היום, י"ז בכסלו התשע"א (24.11.2010).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
הירשם ל-
רשומות (Atom)